“רוקסט פלוס כמה פעמים ביום”, “רוקסט פלוס תופעות לוואי”, “צריך מרשם”, “מה יותר חזק — זלדיאר או רוקסט פלוס” — עשרות אלפי חיפושים בחודש, ורובם של אנשים שלוקחים את הכדור הזה כבר הרבה יותר משלושה ימים. רוקסט הוא התרופה שאף אחד לא חושב עליה כעל אופיואיד: הוא במגירה של המשרד, בתיק, ליד הקפה של הבוקר, והוא “לכאב ראש”, “לגב”, “למחזור”, “להירגע”. ובדיוק בגלל זה התלות בו מוסתרת טוב יותר מכל תלות אחרת במשככי כאבים: שנים של שישה–שמונה כדורים ביום, כמה בתי מרקחת, כאב ראש יומי שהוא בעצם כאב ראש מהתרופה, בדיקות כבד שמישהו צריך היה לשאול עליהן, וערב שבו רוקח אומר “לא” — וזה הרגע שבו הגוף מסביר מה הוא לקח כל השנים. העמוד הזה עונה על השאלות שבאמת מחפשים: מה יש בכל תכשיר קודאין בישראל ומה במרשם, איך קודאין עובד ולמה הוא לא עוזר לאחד ומרדים את השני, כמה ימים באמת מותר, מה ההבדל מזלדיאר, מה עם אופטלגין ולחץ דם, מה תופעות הלוואי, איך “רוקסט לכאב ראש” הופך ל“כאב ראש מרוקסט”, מה זה לין ולמה הורים צריכים לדעת על זה, מה תסמיני הגמילה ומה מסוכן במנת יתר — ואיך יוצאים מזה בלי לחיות עם כאב ראש יומי.
ב-MAAVAR CLINIC (מעבר קליניק) בקריית גת הגמילה מקודאין היא רפואית: הערכה של ד״ר משה גולין, פסיכיאטר-נרקולוג עם 40 שנות ניסיון — אילו תכשירים, כמה ביום, כמה שנים, בשביל מה באמת (כאב ראש? שינה? חרדה?), מה מצב הכבד ומה עוד נלקח; דטוקס בהשגחה בווילה עם 15 מיטות, שבו כאב הראש של הגמילה מטופל בלי אופיואידים; ובמקביל תוכנית לכאב הראש ולמה שמתחתיו — עם נוירולוג ומרפאת הכאב של הקופה. מבוגרים 18–65; להורים של בן נוער עם סירופ קודאין — ייעוץ גם לפני שהוא מוכן.
למי שהקליד “רוקסט פלוס”, “קודאין”, “רוקסט פלוס תופעות לוואי”, “זלדיאר או רוקסט פלוס” או “קודאין לשיעול” — התשובות הקצרות כאן; הפירוט בהמשך.
כמעט כל התרופות עם קודאין בישראל הן תרופות מרשם (איגוד הרוקחים, 2020) — רוקסט הוא היוצא מן הכלל, ולכן הוא הדלת. השמות המסחריים הם מה שמקלידים; הגוף מכיר רק את הקודאין.
קודאין 10 עם פרצטמול 500 וקפאין 30, בקפליות — התכשיר שאנשים מתכוונים אליו כשאומרים “רוקסט”. נמכר בבית המרקחת מהרוקח, בלי מרשם, בכמות מוגבלת ולפי שיקול דעתו — ולכן הוא התרופה האופיואידית הנגישה ביותר בישראל, וזו שהתלות בה נמשכת הכי הרבה שנים בלי שמישהו שואל. “רוקסט כדור”, “רוקסט מינון” — בעלון; שלושה ימים ברצף — ואז רופא.
קודאין 15 עם פרצטמול 500 וקפאין 50 — של תרו, לכאב, לשיעול ולחום עם כאב. לפי העלון (יולי 2022): “התרופה משווקת על פי מרשם רופא בלבד”, אסור מתחת לגיל 12, ו“קודאין יכול לגרום להתמכרות אם נוטלים אותו ברצף במשך יותר מ-3 ימים”. 12,100 חיפושים בחודש — התרופה הנחקרת ביותר בגוגל בין משככי הכאבים האופיואידיים בישראל. “רוקסט פלוס מחיר” — בסל, השתתפות עצמית לפי הקופה.
רקוד וקודיקל — קודאין 20 בכדור, בלי פרצטמול, בעיקר לשיעול (“כדור קודאין לשיעול”); קודיביס — קפסולות עם 30. במרשם. בלי הפרצטמול אין את ההגבלה של הכבד — ולכן אלה הכדורים שמי שרוצה “יותר קודאין” מחפש, וקל יותר לעלות איתם. קודברול — קודאין 15 עם פרצטמול 325; קודאקמול — 15; ספזמלגין ומיגרלב — 10 ו-8 בתכשירים משולבים.
פרטוסול, ברונכולט פורטה, קוד-גואיאקול, היסטפד קומפאונד, טוקר — קודאין בכמות קטנה לכל כפית, במרשם. “סירופ קודאין”, “קודאין לשיעול”, “סירופ לשיעול עם קודאין ללא מרשם” — שיאי החיפוש בדצמבר–ינואר. התועלת של קודאין לשיעול קטנה ושנויה במחלוקת; הסיכון אצל ילדים ובני נוער — לא, ולכן מ-2015 אסור מתחת לגיל 12. ובכוס עם ספרייט — זה “לין”.
נורופן פלוס — קודאין 10 עם איבופרופן 200: היחיד ברשימה שהוא גם נוגד דלקת, במרשם. רוקסט ורוקסט פלוס אינם נוגדי דלקת — פרצטמול לא (“רוקסט פלוס נוגד דלקת?” — לא). אקמול, דקסמול ואופטלגין — בלי קודאין בכלל; “אקמול עם קודאין” הוא בעצם רוקסט.
לין, פרפל דרנק, סיזרפ, “דרטי ספרייט” — סירופ קודאין בספרייט או בקולה עם סוכריות; “קודאין וקנאביס” — השילוב הנפוץ אצל צעירים; “קודי”, “רוקסטים” — הכדורים מהמגירה של ההורים. הרוב לא קונים ברחוב: הם לוקחים מהארון בבית. ולכן הארון הוא המקום הראשון לבדוק.
“קודאין מרדים?”, “קודאין פוספט תרופה” — התשובות תלויות בכבד של מי ששואל. זו הסיבה שמינון מגוגל מסוכן, ושהערכה רפואית מתחילה מבדיקה.
התשובות כאן ישרות בכוונה: מי שמחפש מספרים ימצא אותם בעלון; מי שמחפש למה הוא מחפש — ימצא את זה כאן.
“רוקסט פלוס תופעות לוואי” — 720 חיפושים בחודש. העלון מונה עשרות; כאן מה שרלוונטי למי שלוקח חודשים — ומה שמסמן תלות.
ישנוניות, סחרחורת, בחילה והקאות, עצירות, גרד, יובש בפה, אישונים קטנים, הזעה, קושי במתן שתן. לפי העלון — לא לנהוג ולא להפעיל מכונות עד שיודעים איך התרופה משפיעה. אצל ממירים מהירים — ישנוניות עמוקה, בלבול ונשימה איטית: לעצור ולפנות לרופא.
דופק מהיר, דפיקות לב, רעד, אי-שקט, נדודי שינה, צרבת, לחץ דם שעולה. העלון ממליץ להימנע מכמויות גדולות של קפה ותה בזמן הטיפול — ומי שלוקח שישה כדורים עם שלושה אספרסו לא ישן, ואז לוקח רוקסט “להירגע”.
במינון הרגיל — בטוח. במעל הכמות המותרת ביום, לאורך זמן, עם אקמול נוסף “לחום”, עם אלכוהול, עם מחלת כבד — נזק שלא כואב: עייפות, בחילה, שתן כהה, צהבת — בשלב מאוחר. העלון: עודף פרצטמול עלול לגרום נזק חמור לכבד שמופיע באיחור — לפנות לרופא גם כשמרגישים טוב.
כאב ראש כמעט יומי (מהתרופה), מצב רוח ירוד, חרדה בין מנות, שינה גרועה, עצירות כרונית, ירידה בחשק מיני, ו“חוסר הבדל” בין כאב לבין צורך בכדור. ותלות — שהעלון מגדיר בפשטות: צורך בתרופה לזמן ארוך יותר או במינון גבוה יותר ממה שמומלץ.
דיכוי נשימה — בעיקר עם אלכוהול, לוריוון, קלונקס, כדורי שינה, קנאביס או “לין”; העלון מזהיר במפורש: ישנוניות עמוקה, קשיי נשימה, תרדמת ומוות. ופגיעה בכבד — שמופיעה יום–יומיים אחרי הכמות הגדולה, כשכבר “עבר”.
ילדים מתחת ל-12; בני 12–18 אחרי ניתוח שקדים או אדנואידים ועם בעיות נשימה; נשים מניקות; הריון — לפי העלון אסור בשליש הראשון והשלישי; ממירים מהירים ידועים; מחלת כבד; ומי שלוקח כבר תרופה אחרת עם פרצטמול. “קודאין בהריון”, “קודאין בהנקה”, “קודאין לילדים” — התשובה הקצרה: לא, ושאלה לרופא.
אצל רוב האנשים עם כאב ראש מתרופות — כאב הראש יורד תוך שבועות אחרי ההפסקה. זו הבשורה הטובה, וזו גם הסיבה שהמעגל מחזיק: אף אחד לא מאמין לה בלי לנסות.
ההבדל בין טיפול בכאב ראש לתלות הוא לא בקופסה — הוא בשאלה אם היום מתוכנן לפי הכדור.
בליסטר בתיק, במגירה בעבודה, ברכב, ליד המיטה — “ליתר ביטחון”; קופסה שנגמרת תוך ימים; קנייה ביותר מבית מרקחת אחד; מרשם לרוקסט פלוס ועוד רוקסט רגיל “על הדרך”; ספירה של כמה נשאר לפני סוף השבוע.
כאב ראש כמעט כל יום, בעיקר בבוקר ובשעה קבועה; הזעה, חוסר מנוחה, עצבנות ו“שפעת קלה” כשמאחרים בכדור; עצירות; ישנוניות אחרי הצהריים ולילות בלי שינה; בחילה; שתן כהה או עייפות שלא מוסברת — ורופא שלא יודע על הרוקסט.
כדור “להירגע” לפני פגישה, “לישון” בלילה, “כדי שהיום יעבור”; הצדקות — “זה רק רוקסט”, “זה בלי מרשם, זה לא רציני”, “יש לי מיגרנות”; עצבנות כשמישהו שואל; ומחשבה שקטה: “אני לא יודעת איך לעבור יום בלי זה”.
בליסטרים ריקים בפח ובתיק; “כאב ראש” כמעט בכל שיחה; ישנונית אחרי ארוחת הערב; עצבנית לפני הכדור ורגועה אחריו; ביקורים בכמה בתי מרקחת; ואצל בני נוער — בקבוק סירופ שנעלם מהארון, כוסות עם משקה סגול, ישנוניות ודיבור איטי.
השאלות מבוססות על הקריטריונים המקובלים להפרעת שימוש באופיואידים ולכאב ראש משימוש יתר — לא אבחנה, אלא סיבה לשיחה.
המידע כאן כנה בכוונה — כי הורים מגלים את “לין” מהטיקטוק של הילד, ועדיף שיגלו קודם מכאן.
הגמילה מקודאין קצרה יחסית — ונכשלת בבית בגלל כאב הראש. לכן השאלה היא לא “כמה קשה” אלא “מי מטפל בראש בינתיים”.
ברוקסט יש שני שעונים: הנשימה — עכשיו, והכבד — מחר. ולכן “הוא התעורר, הכול בסדר” הוא לא סוף הסיפור.
בקודאין ההערכה מתחילה מהמגירה, לא מהקופסה: רוקסט או רוקסט פלוס, גם וגם, רקוד או סירופ, כמה ביום באמת, כמה שנים, ומה עוד — אקמול “על הדרך”, אופטלגין, זלדיאר, כדורי שינה, כוס יין. משם — בדיקות: כבד, כליות, ספירת דם; ושאלה שרוב הרופאים לא שואלים: בשביל מה הכדור בשתיים בלילה? אצל רבים הרוקסט טיפל שנים בחרדה, בשינה ובעצב — וכאב הראש היומי הוא כבר תוצאה של התרופה, לא הסיבה לה. ד״ר גולין מפריד בין השלושה, כי בלי זה הגמילה לא מחזיקה.
ההחלטות אחר כך רפואיות ואישיות: דטוקס בהשגחה בווילה, שבו כאב הראש של ההפסקה — מהקודאין, מהקפאין ומהתרופה — מטופל בכלים שאינם אופיואידים, יחד עם השינה, הבחילה והחרדה; חיבור לנוירולוג ולמרפאת הכאב של הקופה למיגרנה האמיתית, אם היא קיימת; וטיפול במה שמתחת — חרדה, דיכאון, שינה — בשיקום. לוחות הפחתה אין בעמוד הזה, כי לוח שנכתב לאחד מסוכן לאחר — ד״ר גולין כותב אותו לאדם שמולו, אחרי בדיקת הכבד.
MAAVAR CLINIC (מעבר קליניק) פועלת ברישיון משרד הבריאות לטיפול בהתמכרויות לשנים 2026–2028, בכתובת Yehoshafat 14, Kiryat Gat. הערכה, ייצוב וכל החלטה תרופתית נעשות בידי רופא בתוך מסגרת מורשית. בעמוד אין שמות תרופות, מינונים או הנחיות הפסקה — זה נשאר בחדר של הרופא.
המטרה היא לא “בלי רוקסט” — היא ראש שלא כואב כל יום, שינה בלי כדור, ותיק בלי בליסטר “ליתר ביטחון”.
בקודאין העבודה של מיכאיל היא על שעות: לרוב הפונים יש “שעה של הכדור” — שבע בבוקר עם הקפה, ארבע אחר הצהריים כשהעיניים כבדות, אחת בלילה כשאי אפשר להירדם. הוא בונה את היום מחדש סביב השעות האלה: קימה בשעה קבועה, קפה אחד במקום שלושה אספרסו וכדור, מים, הליכה בשעה שבה הראש היה מתחיל לכאוב, מסך שנסגר בעשר, ושינה שחוזרת בלי רוקסט בפעם הראשונה אחרי שנים. ובמקביל — יומן כאבי הראש: מתי, כמה חזק, מה קדם לו — כדי שהנוירולוג יראה אחרי שלושה שבועות מה נשאר מה“מיגרנה” כשהתרופה יצאה מהתמונה. אצל רוב האנשים — מעט מאוד.
הוא לא רופא ולא מחליט על תרופות; הוא זה שיושב עם מי ש“רק לקח רוקסט” ומרגיש שלא שייך לקבוצה — עד שמגלה שחצי מהאנשים שם הגיעו מאותה מגירה. אחרי השחרור מיכאיל הוא גם זה שעונה בארבע אחר הצהריים, ביום שבו הראש כואב באמת והיד הולכת לתיק: מה עושים עכשיו, במקום.
“אשתי לוקחת רוקסט כבר עשר שנים” — פנייה שנשמעת קטנה, ומאחוריה כבד, שינה, וראש שכואב כל יום.
היא לא “התדרדרה”; היא לקחה שנים תרופה שנמכרת מהרוקח, שהעלון שלה מזהיר על התמכרות אחרי שלושה ימים, ושגורמת לכאב הראש שהיא מטפלת בו. ההבדל בין הבנה להאשמה הוא ההבדל בין אדם שמסכים לבדיקת כבד לאדם שמעביר את הבליסטרים לתיק אחר.
להחרים את הרוקסט (גמילה בכוח בבית עם כאב ראש כפול, ובהמשך — עוד בית מרקחת); לספור בליסטרים בסתר ולהתעמת; “זה בראש שלך”; ו“זה רק רוקסט, תפסיקי”. כאב הראש אמיתי — גם כשהוא מהתרופה. התלות גם. שניהם צריכים טיפול.
שיחה אחת על מה שרואים — הבליסטרים בכל תיק, הישנוניות בערב, העצבנות לפני הכדור — בלי המילה “מכורה”; הצעה קונקרטית: בדיקת כבד ושיחה עם רופא שמבין בזה, יחד; והסבר שרוב האנשים עם כאב ראש מתרופות — כואב להם פחות אחרי ההפסקה. הפחד האמיתי הוא לא מהגמילה, אלא מחיים עם “המיגרנה” בלי הכדור — ובדרך כלל אין מיגרנה כזאת.
סירופי שיעול מהחורף שעבר, רוקסט מהמגירה, כדורי שינה של סבתא — זה המקום שבני נוער מתחילים ממנו. לדעת מה יש בבית, לזרוק מה שלא צריך, ולדבר על “לין” לפני שהטיקטוק מדבר — זו לא חשדנות, זו בטיחות.
מתחת ל-18 — לא אצלנו, אבל עוזרים להורים למצוא את המסגרת הנכונה; מעל 65 — דרך הקופה, רופא המשפחה והגריאטר, ואנחנו עוזרים להבין איך. בין 18 ל-65 — אפשר להתחיל משיחה שלכם, גם בלי שהיא יודעת.
מי שחי לצד אדם עם “כאב ראש” כל יום שוחק: אשמה כשכועסים, חרדה כשהיא ישנונית, בדידות כשאף אחד לא מבין מה הבעיה “ברוקסט”. שיחה משלכם עם מיכאיל או עם מטפל/ת — חלק מהתוכנית.
מקורות: עלון רוקסט פלוס (משרד הבריאות, 2022); איגוד הרוקחים, “תרופת החודש: קודאין” (2020). הפירוט במקורות בסוף העמוד.
על כל מיתוס כזה יושבות בדרך כלל שנים של רוקסט. הערכה אחת לוקחת שעה, ובדיקת כבד — יום.
רוקסט הוא אקמול עם אופיואיד וקפאין. האופיואיד הזה הופך בכבד למורפין — אצל חלק מהאנשים להרבה מורפין. אקמול לא בונה תלות; רוקסט — לפי העלון שלו — אחרי שלושה ימים ברצף כן.
רוקסט נמכר מהרוקח בלי מרשם — ורוקסט פלוס, עם קצת יותר קודאין, כבר במרשם בלבד. ההבדל ביניהם הוא רגולטורי, לא ביולוגי: הגוף לא בודק אם היה מרשם.
כאב ראש כמעט יומי אצל מי שלוקח משככי כאבים עשרה ימים בחודש — הוא ברוב המקרים כאב ראש מהתרופה. אצל רוב האנשים הוא יורד תוך שבועות אחרי ההפסקה, ומה שנשאר מטופל אצל נוירולוג בלי אופיואידים. “בלי רוקסט אני לא מתפקדת” נכון לשבועיים — ולא לשנה.
קודאין עם אלכוהול או כדורי הרגעה מאט נשימה כמו כל אופיואיד; אצל ממירים מהירים “רגיל” הוא מנת מורפין; והפרצטמול שבאותו כדור הורג את הכבד בשקט, יום אחרי. “רק רוקסט” נמצא בחדרי מיון יותר ממה שנדמה.
סירופ שיעול עם קודאין הוא אופיואיד במרשם; בכוס עם ספרייט הוא “לין” — ועם אלכוהול או קנאביס באותו ערב הוא מנת יתר של בן 16. אסור מתחת ל-12 לא בגלל טעם.
אפשר — בהשגחה, עם טיפול בכאב הראש של ההפסקה, בשינה ובחרדה, ועם בדיקת כבד לפני ואחרי. הגמילה מקודאין קצרה יחסית; מה שקשה זה לעבור את השבועיים הראשונים לבד עם כאב ראש כפול. לכן לא עושים את זה לבד.
הנתונים על התכשירים, הכללים והאזהרות בעמוד מבוססים על המקורות האלה; מה שנכון לאדם מסוים — נקבע בהערכה רפואית ובבדיקת דם, לא בעמוד.
ההודעה הראשונה לא צריכה להיות מנוסחת: רוקסט או רוקסט פלוס, כמה ביום, כמה שנים, בשביל מה התחיל, האם הראש כואב כמעט כל יום, מה עוד יש במגירה — כדורי שינה, אופטלגין, כוס בערב — והאם יש כבר בדיקת כבד. עונים באותו יום: לבן הזוג שסופר בליסטרים בפח, להורה שמצא בקבוק סירופ ריק, ולמי שכותבת בעצמה בארבע אחר הצהריים מהמשרד. בסוף השיחה הראשונה יש תשובה אחת ברורה — הפסקה מתוכננת בבית עם רופא ונוירולוג, או דטוקס בהשגחה אצלנו — ותוכנית למה יהיה עם הראש בשבועיים הראשונים. בלי שם, בלי שיפוט. מעבר קליניק — קריית גת.
Email: dhvny8@gmail.com. בחשד למנת יתר — מד״א 101; במצוקה נפשית — ער״ן 1201, 24 שעות.
הגדרות קריאה מהירות לעמוד זה.