גמא-הידרוקסי-בוטיראט
GHB פועל על קולטני GHB ו-GABA-B במוח ומדכא את מערכת העצבים המרכזית — דומה בחלק מההשפעות לאלכוהול ולכדורי הרגעה. בכמויות קטנות — תחושת שחרור, דיבור, קרבה; מעט יותר — ישנוניות, בלבול, הקאה, אובדן הכרה.
מי שמחפש “סם ג׳י” או “סם האונס” הוא לרוב אחד משלושה: מי שהתעורר אחרי לילה שהוא לא זוכר ושואל מה קרה; חבר או בן משפחה שראה מישהו קרוב “נכבה” במסיבה; או מי שכבר משתמש — בסופי שבוע או כבר בכל יום — ומתחיל לפחד. העמוד הזה מדבר אל שלושתם, בסדר הזה: מה זה GHB ולמה קשה כל כך לשלוט בו, מה עושים כשמישהו מאבד הכרה, איך מזהים שמישהו שם משהו בכוס ומה עושים אחר כך, איך שימוש מזדמן הופך לשימוש מסביב לשעון — ולמה הגמילה מ-GHB היא מהמסוכנות שיש, ולא עושים אותה לבד.
ב-MAAVAR CLINIC (מעבר קליניק) בקריית גת GHB מגיע כמעט תמיד בחבילה: עם אלכוהול, עם מתאמפטמין או מפדרון, עם קטמין, עם כדורי הרגעה. ההערכה של ד״ר משה גולין, פסיכיאטר-נרקולוג עם 40 שנות ניסיון, מתחילה בשאלה הדחופה — כמה, כמה פעמים ביום ומתי בפעם האחרונה — כי מזה נגזר אם הצעד הראשון הוא בית חולים. אחר כך, בווילה עם 15 מיטות: ייצוב בהשגחה, טיפול בחרדה, בדיכאון ובטראומה שמתחת, ובניית חיים שבהם הלילה לא מתחיל בבקבוקון. מבוגרים 18–65.
למי שהקליד “סם ג׳י”, “ג׳ינה”, “GHB” או “סם האונס” — התשובות הקצרות כאן; הפירוט בהמשך.

GHB, GBL ו-1,4-BD — שלושה שמות, תוצאה אחת בגוף. ובשום אחד מהם אי אפשר לדעת מראש כמה חזק הבקבוק.
GHB פועל על קולטני GHB ו-GABA-B במוח ומדכא את מערכת העצבים המרכזית — דומה בחלק מההשפעות לאלכוהול ולכדורי הרגעה. בכמויות קטנות — תחושת שחרור, דיבור, קרבה; מעט יותר — ישנוניות, בלבול, הקאה, אובדן הכרה.
בעברית קוראים לו בעיקר “ג׳י” ו“ג׳ינה”, ובאנגלית G, Gina, Liquid E. “סם ג׳י” — כ-90 חיפושים בחודש. הוא נמכר לרוב כנוזל שקוף בבקבוקונים קטנים, לעיתים בבקבוקי מים או בתוך משקה.
GBL (גמא-בוטירולקטון) הוא ממס תעשייתי שהופך בגוף ל-GHB תוך דקות, ולעיתים פועל מהר וחזק יותר. בחלק מהמקרים מה שנמכר כ“ג׳י” הוא בעצם GBL — ומי שקנה “את אותו דבר כמו תמיד” מקבל משהו אחר לגמרי.
פותח בצרפת בשנות ה-60 כחומר הרדמה, נמכר בשנות ה-80 כתוסף למפתחי גוף, ובשנות ה-90 הפך לסם מסיבות ונאסר ברוב המדינות. הצורה הרפואית שלו — נתרן אוקסיבט — משמשת היום רק לנרקולפסיה, בפיקוח צמוד.
במסיבות ובמועדונים, באפטר-פארטי, במפגשי “כמסקס” (סקס עם סמים) — לעיתים קרובות יחד עם מתאמפטמין או מפדרון — ובקרב אנשים שמשתמשים בו בבית כדי לישון, להירגע או “לתפקד”. ובצד האפל — כסם שמוכנס לכוס של מישהו אחר.
לא “אקסטזי נוזלי” — אין לו קשר כימי ל-MDMA; לא “טבעי” רק כי הגוף מייצר אותו בכמויות זעירות; ולא חומר “שקל לשלוט בו” — זה בדיוק מה שהוא לא.
אין דרך “בטוחה” להשתמש ב-GHB. מה שכן אפשר — לדעת מה לעשות כשמשהו משתבש, ולא להיות לבד כשזה קורה.
הדקות הראשונות הן מה שמבדיל בין לילה רע לטרגדיה. החברה בתמונה עשתה בדיוק את הדבר הנכון: נשארה, החזיקה, והתקשרה.
העמוד הזה עוסק בעיקר בתלות; לנפגעות ולנפגעי סם בכוס — מרכזי הסיוע ובתי החולים הם הכתובת הראשונה, ואנחנו נעזור להגיע אליהם.
ישנוניות או “שכרות” פתאומית שלא מתאימה לכמות ששתית; סחרחורת, בחילה, קושי לדבר או לעמוד; תחושה שמשהו “לא בסדר” בגוף. אם זה קורה — לפנות מיד לחבר או לאיש צוות שאת סומכת עליו, לא ללכת לבד הביתה או למקום שקט.
התעוררות בלי זיכרון של חלק מהלילה, במקום לא מוכר, עם בגדים לא במקום או כאבים, ותחושה שמשהו קרה. זה לא “שתית יותר מדי”; זה סימן לפנות לבדיקה — מהר.
GHB יוצא מהגוף מהר: בדם הוא נמצא לרוב רק שעות ספורות, ובשתן — עד כחצי יום. לכן מומלץ לפנות לבית חולים או למרכז סיוע בהקדם, ולשמור את הבגדים בלי לכבס ובלי להתקלח אם יש חשד לפגיעה. משרד הבריאות מציין שבמקרים מסוימים אפשר לזהות סמי אונס גם בבדיקת שיער שבועות אחר כך.
חדר מיון — כולל המרכזים לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בבתי החולים; קווי הסיוע של איגוד מרכזי הסיוע — 1202 לנשים ו-1203 לגברים, 24 שעות; ובמצב חירום — 101 או משטרה 100. אפשר לפנות לבדיקה גם בלי להחליט עדיין על תלונה.
מי שסוממה או סומם לא “אשם” — לא בגלל מה ששתה, לבש או איפה היה. הבושה היא הסיבה הנפוצה ביותר שלא פונים; הפנייה המהירה היא מה שנותן אפשרויות.
לא להשאיר כוס בלי השגחה, לא לקבל משקה פתוח ממי שלא מכירים, לבוא וללכת יחד, ולסכם מראש: אם אחד מאיתנו “נכבה” — לא משאירים אותו, וקוראים לעזרה.
“אני שולט בזה” — המשפט הנפוץ ביותר בשלב השני. הבקבוקון ליד המיטה אומר משהו אחר.
מי שמשתמש ב-GHB בכל יום לא צריך “כוח רצון” כדי להפסיק — הוא צריך רופא ותוכנית. וכמה שיותר מוקדם.

בשיחה על GHB, ד״ר גולין מתחיל בשאלות של בטיחות: כמה פעמים ביום, האם גם בלילה, מתי בפעם האחרונה, GHB או GBL, ומה עוד — אלכוהול, כדורי הרגעה, קריסטל, מפדרון, קטמין. האם היו פרכוסים, נפילות, אשפוזים. התשובות קובעות את הצעד הראשון: מי צריך להגיע קודם לבית חולים לשלב החריף, ומי יכול להתחיל ייצוב בהשגחה אצלנו.
אחר כך — מה שמתחת: חרדה חברתית, דיכאון, טראומה, שאלות של זהות וקהילה, יחסים שנבנו סביב מסיבות. ההחלטות על תרופות, קצב ומסגרת הן רפואיות ואישיות — ונכתבות לאדם שמולו, לא בעמוד הזה. ואף מטופל לא ישמע ממנו את המשפט “איך הגעת למצב כזה”.
MAAVAR CLINIC (מעבר קליניק) פועלת ברישיון משרד הבריאות לטיפול בהתמכרויות לשנים 2026–2028, בכתובת Yehoshafat 14, Kiryat Gat. הערכה, ייצוב וכל החלטה תרופתית נעשות בידי רופא בתוך מסגרת מורשית. בעמוד אין שמות תרופות, מינונים או הנחיות הפסקה — זה נשאר בחדר של הרופא.

אנחנו לא מתחרים בבית החולים — אנחנו ממשיכים מהנקודה שבה הוא מסיים, ושם נבנה רוב השינוי.



אצל מי שמגיע אחרי GHB, העבודה של רמיז מתחילה ביום חמישי בערב — השעה שבה פעם התחילו ההודעות בקבוצה. הוא בונה עם כל אחד סוף שבוע אחר: מה עושים בלילה שבו כולם יוצאים, איך אומרים “לא” לחבר שמזמין לאפטר בלי לאבד אותו, מה עושים עם הטלפון ועם האפליקציות, ומה במקום התחושה שה“ג׳י” נתן — שחרור, קרבה, שקט. אלה החלטות קטנות, והן מה שמחזיק בחוץ.
ועם האנשים מסביב — בן או בת הזוג שראו יותר ממה שסיפרו, ההורים שלא ידעו, החברים שנשארו ואלה שצריך להתרחק מהם. רמיז עובד על מה שהם צריכים לדעת: איך מזהים סימני חזרה, מה עושים במצב חירום, ואיך מדברים בלי שיפוט — גם על מיניות וקהילה. אחרי השחרור הוא מלווה את השבועות הראשונים: סוף השבוע הראשון בבית, המסיבה הראשונה שמוותרים עליה, ההודעה הראשונה מהעבר. הוא אינו רופא ואינו מחליט על תרופות; הוא זה שדואג שמה שנבנה בווילה יחזיק בעיר.
“זה רק במסיבות” — המשפט שמרגיע את כולם. כשמוצאים בקבוקון ליד המיטה, הוא כבר לא נכון.
הדבר החשוב ביותר שחבר או בן משפחה יכולים לדעת: מי ש“נרדם” אחרי ג׳י לא נשאר לבד. 101, תנוחת התאוששות, להישאר. זה מציל חיים — ולא “מלשין”.
“פחדתי עליך כשמצאתי אותך ככה” פותח יותר מ“מה לקחת?”. מי שמשתמש ב-GHB מתבייש לעיתים קרובות — בחומר, במצבים, במה שקרה בלילות.
לזרוק את הבקבוקים בלי לדבר — אצל מי שבתלות יומית זה עלול להביא גמילה מסוכנת תוך שעות; לאיים; לשתף אחרים בלי רשות; להפוך שיחה על סמים לשיחה על מיניות או זהות שלא ביקשו לפתוח.
רגע שקט, תיאור פשוט של מה שראיתם, והצעה לבוא יחד לשיחה אחת עם מי שמבין. ואם יש תלות יומית — לעזור להגיע לרופא, לא “לנקות את הבית”.
בכמסקס ובמסיבות, גבולות של הסכמה מטשטשים. לגיטימי לשאול מה קרה, לגיטימי לבקש בדיקות, ולגיטימי לבקש עזרה גם לעצמכם.
לחיות ליד מישהו שמשתמש ב-GHB מפחיד — כל לילה עלול להיגמר בטלפון. לרמיז ולצוות יש שיחות גם עם בני משפחה וחברים, בלי קשר לשאלה אם הקרוב שלכם כבר הסכים להגיע.
המידע מבוסס על משרד הבריאות, איגוד מרכזי הסיוע, MedlinePlus, ספרות רפואית על גמילה מ-GHB, ומד״א — ראו מקורות בהמשך.
על כל מיתוס כזה יש לילה אחד שנגמר במיון. שיחה אחת יכולה למנוע את הבא.
אין קשר כימי בין GHB ל-MDMA. GHB הוא מדכא — קרוב יותר לאלכוהול ולכדורי הרגעה — והסיכון העיקרי שלו הוא אובדן הכרה ודיכוי נשימה.
בכמויות זעירות — כן. בכמויות של סם — הוא מדכא חזק עם מרווח ביטחון צר. גם אלכוהול נמצא בגוף בכמויות זעירות.
אחרי GHB, “שינה” עלולה להיות אובדן הכרה, עם הקאה ונשימה איטית. לא משאירים לבד — 101 ותנוחת התאוששות.
נכון שהתלות הכבדה קשורה לשימוש יומי — אבל הדרך מסופ״ש לכל יום קצרה, והסיכון למנת יתר קיים כבר בפעם הראשונה.
בתלות יומית, הגמילה מתחילה תוך שעות ועלולה להגיע לבלבול, הזיות ופרכוסים. זה לא מבחן של כוח רצון — זה מצב שמחייב רופא.
GHB נעלם מהדם מהר, אבל עדיין יש מה לעשות: טיפול רפואי, תמיכה, ובמקרים מסוימים בדיקת שיער. ותמיד — לא לבד.
הנתונים על החומר, הסיכונים והגמילה בעמוד מבוססים על המקורות האלה; מה שנכון לאדם מסוים — נקבע בהערכה רפואית, לא בעמוד.
כותבים כמו שזה: GHB או GBL, ממתי, כמה פעמים ביום, האם גם בלילה, ומה עוד בתמונה — אלכוהול, קריסטל, מפדרון, קטמין, כדורים. אם היו כיבויים, נפילות או מיון — גם זה חשוב. עונים עוד באותו יום — לאחות שלא מצליחה להשיג אותו, לחבר שמצא אותו על הרצפה, ולמי שכותב בעצמו בבוקר שאחרי. מהשיחה הזאת יוצאים עם כיוון ברור: בית חולים לשלב החריף והמשך אצלנו, מרפאה בקהילה, או ייצוב בהשגחה בווילה. בלי שם ובלי שיפוט. מעבר קליניק, קריית גת.
Email: dhvny8@gmail.com. אובדן הכרה או נשימה איטית — מד״א 101; חשד לסם בכוס או פגיעה — 1202 (נשים) או 1203 (גברים); במצוקה נפשית — ער״ן 1201, 24 שעות.
הגדרות קריאה מהירות לעמוד זה.