פסיכדליים הם הקבוצה שהכי קל לטעות לגביה לשני הכיוונים: “זה לא ממכר, זה בטוח, זה אפילו תרופה” מצד אחד — ו“זה משגע” מצד שני. האמת באמצע ומדויקת יותר: LSD ופטריות קסם אינם ממכרים במובן של קריז וסבילות שמחזיקה — ורוב מי שמנסה אותם לא נפגע. אבל חלק כן: טריפ רע שנגמר על גג, פסיכוזה שהתחילה בטריפ אחד ולא נגמרה, פלאשבקים שמלווים חודשים, “LSD” שהיה בכלל NBOMe, פטריות שלא היו פסילוסיבין, שימוש כל סוף שבוע כדי לברוח ממשהו שלא מטפלים בו, ואיוואסקה עם נוגד דיכאון בגוף. העמוד הזה הוא המדריך: מה כל חומר עושה וכמה זמן, מה קורה בטריפ רע ומה עושים בו, מה זה HPPD, מי בסיכון לפסיכוזה, מה עם מיקרודוזינג ומחקרי הפסילוסיבין, האם זה ממכר — ומתי זה כבר עניין לרופא.
ב-MAAVAR CLINIC בקריית גת ההערכה היא של ד״ר משה גולין, פסיכיאטר-נרקולוג עם 40 שנות ניסיון: האם מה שנשאר אחרי הטריפ הוא חרדה שתחלוף, HPPD, או פסיכוזה שדורשת טיפול; מה מתחת — דיכאון, חרדה, טראומה; ומה עוד נלקח. הייצוב קצר; השיקום — חודש עד שלושה בווילה עם 15 מיטות — למי שהפסיכדליים הפכו אצלו לבריחה קבועה. מבוגרים מ-18.
למי שמחפש “אל אס די”, “פטריות קסם”, “טריפ רע”, “פלאשבק אחרי LSD” או “פסיכוזה אחרי פטריות” — התשובות הקצרות כאן; הפירוט בהמשך.
אותו “טריפ” — חומרים שונים, זמנים שונים, וסכנות שונות. מי שיודע מה הוא לקח — יודע גם למה לצפות.
חומר סינתטי (1938) חזק במיקרוגרמים, על בולי נייר צבעוניים, לעיתים נוזל או “מיקרו-דוט”. 8–12 שעות, לפעמים יותר. הסכנה: אורך הטריפ — אין יציאה באמצע; תאונות; פסיכוזה אצל מי שבסיכון; ו-NBOMe שנמכר על אותם בולים ועלול להרוג.
פטריות מיובשות, קפסולות, “טראפלס”, ובשנים האחרונות שוקולד וטופי. 4–6 שעות; בחילה בהתחלה. הסכנה: פטריות רעילות שנראות דומות (כבד וכליות); “שוקולד” שמכיל חומרים אחרים; טריפ רע; פסיכוזה אצל מי שבסיכון. “סוגי פטריות קסם” — הזנים לא אומרים הרבה על העוצמה.
בעישון — טריפ של דקות בעוצמה שמתוארת כ“יציאה מהעולם”; באיוואסקה (משקה עם מעכב MAO צמחי) — 4–6 שעות עם הקאות. הסכנה: טקסים בלי רופא עם אנשים שלוקחים נוגדי דיכאון (תסמונת סרוטונין), מחלות לב, ופסיכוזה שמתחילה ב“טקס” בצפון ונגמרת במחלקה.
פנתילאמין סינתטי, בין פסיכדלי ל-MDMA: אופוריה, צבעים, 4–8 שעות; אבקה ורודה או כדורים. “טוסי” ורוד בישראל הוא לרוב תערובת של קטמין, MDMA וכל דבר — לא 2C-B. הסכנה: לא יודעים מה בפנים; לב ולחץ דם; חרדה.
קקטוסים; 8–12 שעות עם בחילה קשה. נדיר בישראל, מופיע ב“טקסים”. אותן סכנות: פסיכוזה, תאונות, שילובים.
NBOMe (25I, 25C) על בולים — ממריץ כלי-דם מסוכן; DOx — טריפים של 24 שעות עם לחץ דם; קנבינואידים סינתטיים ב“שוקולד”. אין דרך לדעת מהעין. על קנאביס סינתטי — בעמוד נפרד.
תיאור — לא המלצה. אין בעמוד הזה כמויות ולא יהיו: הבול שאיש לא בדק לא מכבד מספרים.
“טריפ רע” הוא הפנייה הנפוצה ביותר שלנו בנושא — בדרך כלל מהחבר שישב ליד.
פאניקה שלא נגמרת, פרנויה (“כולם יודעים”, “המשטרה בדרך”), תחושה שמשתגעים או מתים, מחשבות שרצות במעגל, גוף שלא מרגיש שלכם, בכי, קיפאון. אצל חלק — דחף לברוח: לרוץ, לקפוץ, להתפשט. נמשך שעות — כמו הטריפ.
מישהו שקט אחד ליד — לא קהל; מקום בטוח, חשוך-למחצה, בלי מוזיקה רועשת; “זה החומר, זה יעבור, אני פה”; לא להתווכח עם מה שהוא רואה; מים בלגימות; להרחיק מגובה, ממים, מכביש ומסכינים. לא להשאיר לבד — גם לא “לרגע”.
כשיש סכנה פיזית — ניסיון לקפוץ, לרוץ לכביש, אלימות; פרכוס; חום גבוה; חוסר הכרה; או כשהטריפ נמשך הרבה מעבר לצפוי (NBOMe, DOx). במיון לא מערבים משטרה; אומרים לצוות מה נלקח.
“פלאשבק אחרי LSD” ו“דברים זזים אחרי פטריות” — חיפושים של אנשים שבטוחים שנשארו שם. לא נשארו. יש מה לעשות.
רוב מי שלוקח פסיכדליים לא מפתח פסיכוזה. מי שכן — בדרך כלל לא ידע שהוא בקבוצת הסיכון.
טריפ רע נגמר כשהחומר נגמר. פסיכוזה ממשיכה — ימים ושבועות אחרי: מחשבות רדיפה, קולות, אמונות מוזרות, דיבור לא מאורגן, ניתוק מהמציאות — בלי חומר בגוף. לפי NIDA, אצל חלק מהמשתמשים פסיכדליים מעוררים פסיכוזה מתמשכת.
רקע משפחתי של סכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית; אפיזודה פסיכוטית קודמת; גיל צעיר; שימוש חוזר ובכמויות גדולות; שילוב עם קנאביס, ממריצים או קטמין. ה-NHS מונה סמים הזייתיים בין הגורמים לפסיכוזה.
פסיכוזה פעילה — מיון, גם אם הוא מתנגד; טיפול פסיכיאטרי; ואחרי הייצוב — הערכה האם מדובר באירוע חד-פעמי שעבר, או בתחילת מחלה שדורשת מעקב. אצלנו ממשיכים אחרי בית החולים, בתיאום. על פסיכוזה אחרי סמים.
לא “כמה זה מסוכן” — ממה בדיוק. כי את כל אלה אפשר למנוע, וחלק אפשר לזהות בזמן.
25I-NBOMe ודומיו נמכרים על אותם בולים — זולים יותר, פעילים במיקרוגרמים, ומכווצים כלי דם: פרכוסים, חום, דופק, פגיעה בכליות, מוות. LSD עצמו כמעט לא הורג; “LSD” שמביא פרכוסים — NBOMe, 101.
פטריות בר שנראות דומות — חלקן קוטלות כבד תוך ימים (אמניטה). “ליקוט פטריות קסם בישראל” הוא הימור על הכבד. הקאות, כאבי בטן, צהבת אחרי פטריות לא מזוהות — המרכז הארצי להרעלות 04-7771900 ומיון.
הסיבה הנפוצה ביותר לפגיעה: נפילה מגובה, טביעה, כביש, כוויות, היפותרמיה בטבע. הגוף לא מרגיש סכנה כשהראש בטוח שהוא יכול לעוף. לא לבד, לא בגובה, לא במים, לא בנהיגה.
ליתיום + LSD או פטריות — דיווחים על פרכוסים ומצבים דמויי-פסיכוזה; איוואסקה + SSRI/SNRI — תסמונת סרוטונין; SSRI מחלישים את ההשפעה ואז “לוקחים עוד”. מי שנוטל תרופה פסיכיאטרית — זה מידע לרופא, לא לצ׳אט.
קטמין — חור K בתוך טריפ; MDMA (“קנדי-פליפ”) — חום וסרוטונין; אלכוהול — תאונות; קנאביס — מגביר חרדה, פרנויה ופלאשבקים. רוב הטריפים הרעים שמגיעים למיון הם שילובים.
איוואסקה, פיוטה, “טקסי ריפוי” בצפון ובדרום — מנחים בלי הכשרה רפואית, בלי שאלון תרופות, בלי מי שמזהה פסיכוזה. חלק מהפניות שלנו מתחילות במילה “מעגל”.
“פטריות לדיכאון” בכותרות — ו“אני אנסה בעצמי” בסלון. המרחק ביניהם הוא כל ההבדל.
פסילוסיבין נחקר כטיפול בדיכאון עמיד, בחרדה במחלה סופנית ובהתמכרויות — במסגרת מחקרית, במינון מדוד, עם שני מטפלים ועם פסיכותרפיה לפני ואחרי. התוצאות מעניינות ולא סופיות; ה-FDA הגדיר אותו “טיפול פורץ דרך” לצורך מחקר, ובאוסטרליה הותר שימוש רפואי מוגבל ב-2023. בישראל — ניסויים קליניים.
כמויות זעירות של LSD או פסילוסיבין כל כמה ימים “לריכוז ולמצב רוח”. המחקרים המבוקרים עד היום מראים בעיקר אפקט פלצבו; הסיכונים — לב בשימוש ממושך (LSD), חוסר ידיעה מה בבול, והחוק שלא מבדיל בין מיקרו למקרו.
“שוקולד פטריות” ליד הים, טריפ עם חבר “שמבין”, או איוואסקה בקיבוץ — הם לא טיפול בדיכאון. בלי הערכה, בלי מינון ידוע, בלי מטפל ובלי עיבוד — פסיכדלי יכול לפתוח טראומה ולהשאיר אותה פתוחה, ובדיכאון עם נטייה פסיכוטית — להצית. מי ששוקל טיפול פסיכדלי — דרך פסיכיאטר ומחקר רשום.
אם “לא ממכר” היה סוף הסיפור — לא היינו כותבים את העמוד הזה.
אין תסמונת גמילה, אין קריז, הסבילות נעלמת תוך ימים, ולפי NIDA פסיכדליים קלאסיים אינם נחשבים ממכרים. מי שאומר “LSD ממכר כמו הרואין” — טועה, ומי שמדבר איתו מפסיק להקשיב.
שימוש כפייתי קיים: טריפ כל סוף שבוע כבריחה, “חיפוש התובנה” שלא נגמר, הישענות על החוויה במקום על החיים — ובדרך כלל יחד עם קטמין, MDMA, קנאביס ואלכוהול, שכן ממכרים. אצלנו הפסיכדליים כמעט תמיד חלק ממפה רחבה יותר.
מי שמשתמש כדי לא להרגיש או כדי “לפתור” דיכאון, טראומה, בדידות; מי שמתחיל צעיר; מי שהסצנה שלו — מסיבות טבע, “מעגלים”, קהילות פסיכדליות — הופכת את זה לזהות.
לא התמכרות — אלא מה שהשימוש החוזר עושה למי שבסיכון: פסיכוזה, HPPD, חרדה שלא עוברת, ודיכאון שמתחת שנשאר בלי טיפול כי “אני עובד על זה בטריפים”.
לא כל מי שלקח פטריות צריך אותנו. מי שעונה על שלושה מהסימנים — כן.
בפסיכדליים השאלה הרפואית הראשונה היא אבחנתית: מה בדיוק נשאר אחרי הטריפ — חרדה שתחלוף עם שינה וזמן, HPPD שדורש הפסקה מלאה וטיפול מתאים, או פסיכוזה שהתחילה בטריפ ודורשת טיפול פסיכיאטרי ומעקב, לעיתים קודם בבית חולים. ד״ר גולין מבדיל בין השלושה בשיחה ובבדיקה — ובודק את מה שרוב הפונים לא חשבו עליו: רקע משפחתי, אפיזודות קודמות, תרופות שנלקחות (ליתיום, נוגדי דיכאון), ומה עוד היה שם — קטמין, MDMA, קנאביס.
ואז — מה מתחת: הדיכאון, הטראומה או החרדה שהטריפים “טיפלו” בהם, ומה מגיע להם מהרפואה הרגילה. כל החלטה על תרופות, על קצב ועל רמת ההשגחה — שלו ושל הצוות הרפואי, לפי האדם. בלי מינונים בעמוד — רק רופא.
MAAVAR CLINIC (מעבר קליניק) פועלת ברישיון משרד הבריאות לטיפול בהתמכרויות לשנים 2026–2028, בכתובת Yehoshafat 14, Kiryat Gat. הערכה, ייצוב וכל החלטה תרופתית נעשות בידי רופא בתוך מסגרת מורשית. בעמוד אין שמות תרופות, מינונים או הנחיות הפסקה — זה נשאר בחדר של הרופא.
אצל רוב הפונים השאלה היא לא “גמילה” — אלא מה לעשות עם מה שהטריפ השאיר.
אחרי טריפ שהשאיר משהו — חרדה, פלאשבקים, עולם שזז בשוליים — הדבר הראשון שהראש צריך הוא קרקע: קימה בשעה קבועה, אור יום, ארוחות לפי שעון, תנועה בחצר, ערבים שקטים בלי מסכים מהבהבים ובלי מוזיקה שמחזירה לשם. מיכאיל בונה את זה יום-יום — וכל ערב יומן של שורה: שינה, חרדה מאחת עד עשר, האם היה פלאשבק ומה הדליק אותו, האם “הדברים זזו” ומתי.
היומן הזה מונח בבוקר לפני ד״ר גולין — וכך רואים מה באמת קורה: HPPD שנרגע בהדרגה, חרדה שיורדת, או משהו שלא זז ודורש החלטה רפואית. מיכאיל אינו רופא ואינו מאבחן; הוא זה שדואג שהשבועיים הראשונים יעברו עם קרקע מתחת לרגליים — ושאותה שגרה תיסע הביתה, לדירה שבה הבול עוד במגירה.
רוב הפניות על פסיכדליים הן של מי שישב ליד — ושל הורים שבועיים אחרי.
אם מישהו לידכם בטריפ רע — אתם הטיפול: אחד ליד, שקט, מקום בטוח, “זה יעבור, אני פה”, להרחיק מגובה וממים, לא להתווכח. סכנה פיזית, פרכוס, חום — 101, ולהגיד מה נלקח.
לא חקירה ולא הרצאה — שינה, אוכל, ושאלה אחת: “מה חיפשת שם?” התשובה היא בדרך כלל מה שצריך לטפל בו.
דיבור מוזר, חשדנות, חוסר שינה, “כולם נגדי”, אמונות חדשות ונחרצות — פסיכיאטר, גם אם הוא “בסדר גמור”. פסיכוזה אחרי פסיכדליים מתחילה לעיתים קרובות ב“הוא פשוט קצת אחר מאז”.
אם במשפחה יש סכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית — זה מידע שהילדים צריכים לדעת לפני הפסטיבל הראשון, לא אחרי. שיחה אחת כנה שווה יותר מכל איסור.
הזמנה ל“טקס איוואסקה” או ל“מסע פטריות” עם מנחה — לשאול: מי בודק תרופות, מי מזהה פסיכוזה, מה קורה כשמישהו נשבר. אם אין תשובות — זה לא טיפול.
הורה, בן זוג או חבר יכולים לכתוב לנו בעצמם: מה הסימנים, מה דחוף, מה האפשרויות. לא צריך את הסכמתו כדי שאתם תדעו.
ההקשר שבו הכול קורה — כי בלעדיו ההסברים לא נוגעים באף אחד.
מה שאומרים בפסטיבל — מול מה שרואים במיון ובמרפאה.
לא ממכר — נכון. בטוח — לא: פסיכוזה אצל מי שבסיכון, HPPD, תאונות, NBOMe ופטריות רעילות לא קשורים להתמכרות בכלל.
אצל רוב המשתמשים — לא. אצל מי שיש לו נטייה פסיכוטית — טריפ אחד יכול להיות ההתחלה של מחלה. ההבדל הוא הרקע, לא הבול.
פסילוסיבין פועל על אותם קולטנים כמו LSD; טריפ רע על פטריות לא יותר נעים. ו“טבעי” כולל גם פטריות שקוטלות כבד.
המחקרים המבוקרים מראים בעיקר פלצבו; החוק לא מבדיל; ומה שבבול לא ידוע. מי שצריך ריכוז — ADHD מאבחנים ומטפלים, לא מנחשים.
HPPD ופלאשבקים מתוארים במחקר ומוכרים ל-NIDA. נדירים יחסית — ואמיתיים מאוד למי שרואה הילות בכל אור חצי שנה.
הטריפ עובר. מה שלא תמיד עובר — החרדה, המחשבות הטורדניות, ולפעמים פסיכוזה. שבועיים אחרי זה עדיין שם — רופא.
הנתונים על השפעות, סבילות, HPPD ופסיכוזה — מ-NIDA ומ-EUDA; על טריפ רע ופלאשבקים — מ-FRANK; על פסיכוזה — מה-NHS; על הרעלת פטריות — המרכז הארצי להרעלות ברמב״ם 04-7771900. מחקרי פסילוסיבין — החלטות רגולטוריות (FDA, אוסטרליה 2023). העמוד אינו מחליף הערכה של רופא ואינו כולל כמויות או הנחיות שימוש. בסכנה — 101.
שלוש שורות מספיקות: מה נלקח ומתי, מה נשאר אחרי (חרדה, פלאשבקים, דברים שזזים, מחשבות שלא שלכם), ומה עוד הולך עם זה — חומרים, תרופות, רקע במשפחה. עונים באותו יום — גם לחבר שישב ליד, גם להורה שרואה “קצת אחר”. מהשיחה הראשונה יוצאים עם תשובה: האם זה יעבור לבד, האם זה HPPD או חרדה, או שצריך פסיכיאטר היום — ואם כן, איפה. בלי שיקום מיותר, בלי הפחדות, ובלי שמישהו מחוץ לצוות יידע.
Email: dhvny8@gmail.com. בסכנה מיידית — אדם בטריפ שמסכן את עצמו, פרכוס, חום גבוה, פסיכוזה עם איום — קודם מד״א 101; חשד להרעלת פטריות — 04-7771900; ורק אחר כך אנחנו.
הגדרות קריאה מהירות לעמוד זה.